החלטה בתיק עלב"ש 161/13

1.      כנגד המשיב, סמל ג' ח', הוגש ביום 28.10.2013 כתב אישום, המייחס לו שלוש עברות של מעשה מגונה, תוך ניצול מצב של חוסר הכרה, לפי סעיף 348(א) ו-345(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן עבירה של התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. נטען, כי בהיותו צוער בבית הספר לקצינים, בשלוש הזדמנויות, באישון לילה, ניגש המשיב למיטת חברו ליחידה, ונגע באיבר מינו.

2.      בדיון הראשון שנערך בעניינו של המשיב, ביום 11.10.2013, במהלך החקירה, עוד בטרם הוגש כתב אישום, הסכימה התביעה כי ייאסרו לפרסום פרטיו של המשיב עד לדיון הבא בעניינו, שהתקיים מקץ יומיים. באותו דיון ביקש המשיב כי פרטיו ייאסרו לפרסום לתקופה קצובה, כדי שיוכל להיערך לביסוס טענתו כי פרסום פרטיו, בנסיבותיו, יגרום לו נזק חמור כזה שיצדיק לחרוג מן הכלל, ולא לפרסם את הפרטים. בית הדין קמא נעתר לבקשה והורה כי פרטי המשיב ייאסרו לפרסום עד יום 23.10.2013, אז ידון העניין לגופו. התביעה ערערה על החלטה זו (עלב"ש 151/13 התובע הצבאי הראשי נ' סמל ג' ח' (2013)).

3.      במהלך הדיון באותו הערעור הציגו באי כוחו של המשיב מסמך שנערך על ידי פסיכולוג שבדק את המשיב. במסמך נכתב, בין היתר, כי מצבו הנפשי של המשיב "...קשה עם תסמיני דיכאון וחרדה...". נמסר כי לקראת הדיון הבא בבית הדין קמא עתיד להיות מוצג מסמך מפורט יותר בקשר לתמונת מצבו הנפשי של המשיב, אשר יבקש לבסס את הטענה כי יגרם למשיב נזק חמור אם יפורסמו פרטיו. בהחלטתי בערעור נקבע, כי בשים לב להיקף החשדות וטיבם, לעובדה כי הוצהר שהחקירה מצויה על סף סיום, לכך כי לא עלה מחומר הראיות שנאסף, כשלעצמו, כי ישנם קורבנות נוספים וכשהונחה תשתית ראשונית לטענה בדבר הנזק האפשרי - ההחלטה לאסור את פרסום הפרטים במשך כמה ימים נוספים, כדי לאפשר למשיב לנסות ולבסס את טענתו, בטרם יפורסמו פרטיו, היא החלטה שקולה, מאוזנת ומידתית. מצאתי, על כן, לדחות את הערעור.

4.      בדיון שנערך בבית הדין קמא ביום 23.10.2013 בקשה ההגנה להאריך את תוקפו של צו איסור הפרסום. בדיון הוצגו מטעם ההגנה שלוש חוות דעת בעניינו של המשיב: חוות הדעת האמורה, שהוצגה כבר בדיון שהתקיים בערכאת ערעור; חוות דעתו של אהרון גפן, פסיכולוג קליני, מיום 22.10.2013. בחוות-דעת זו נכתב, בין היתר, כי:

 "ג'...לא נראה כסובל מפסיכוזה. שולל דיכאון מאז'רי וכן שולל מחשבות התאבדות, פגיעה בעצמו או באחר. עיקר בעיותיו סובבות סביב נושאים הקשורים לבלבול קשה בזהותו ובנושאים רגישים ספציפיים יותר שאני נמנע מלפרט...פרסום עלול להחמיר את מצבו הנפשי ועלול לפגום בתהליך הטיפול והשיקום שלו...להחמיר את הפגיעה בסובבים אותו בעצמם וכן לסבך ולהרחיק את אותם אנשים שהוא זקוק לתמיכתם";

חוו"ד מטעם קצינת בריאות הנפש, מיום 22.10.2013, ובה נכתב כי:

"לסיכום בציר 1 איני מתרשמת ממצב פסיכוטי, דיכאון מז'ורי. כמו כן, לא קיימת אינדיקציה למסוכנות אובדנית...בציר 2 אין עדות להפרעת אישיות. הרושם הוא מנער העובר חוויה מטלטלת מבחינת תהליכי גיבוש זהות בכלל וזהות מינית בפרט, מגיב בביטויים דיכאוניים...לצד ביטויים חרדתיים...מומלץ שלא להחריף את הלחצים עימם מתמודד. פרסום התהליך המשפטי יהיה בו כדי להוסיף לחצים ומומלץ בשלב זה אם ניתן להימנע מכך, לפחות עד השלמת תהליך האבחון".

בדיון בבית הדין קמא, נמסר על-ידי ההגנה כי המשיב צפוי להתחיל בזמן הקרוב ב"תהליך הערכה בנוגע למצבו הנפשי", אשר ידרוש שתי פגישות לפחות, ולפיכך מתבקשת הארכת איסור הפרסום כאמור.

5.      השופטת הנכבדה קמא נעתרה לבקשת ההגנה, וקבעה כי:

"...אני סבורה שטרם הונחה בפני התמונה המלאה...תהליך אבחונו הנפשי רק החל, ולדעת הגורמים המקצועיים אשר בחנו את עניינו, נדרשת בחינה והערכה נוספת על מנת להעריך האם אותה מצוקה ממנה הוא סובל היא בבחינת תוצר טבעי נלווה להליך המשפטי או שמדובר בעניין שמעבר לכך; ובהתאם לכך ניתן יהיה לקבוע מה מידת הנזק הפוטנציאלי הטמונה בפרסום פרטיו...ראוי כי עניין זה יבחן ברצינות הראויה ותינתן ההזדמנות לחשוד להציג מסד נתונים ככל האפשר, שיאפשר לערוך את האיזון הראוי בין השיקולים המתנגשים...באיזון הדברים מצאתי להורות על הארכת צו איסור הפרסום על שמו וזהותו של החשוד עד ליום 10/11/2013".

התביעה לא השלימה עם החלטה זו ומכאן הערעור. לאחר שנתנה ההחלטה ובטרם הדיון בערעור, הוגש כתב האישום, כאמור.

6.      לטענת התביעה, לא עלה בידי ההגנה להרים את הנטל המוטל עליה באמצעות חוות הדעת האמורות, ולהראות כי הטעם שבאיסור הפרסום גובר על ההצדקה בפרסום פרטי המשיב. לסברתה, חוות דעת אלו אינן מעידות על נזק חמור אשר עלול להיגרם למשיב עם פרסום שמו. אדרבא - חוות הדעת שוללות כל סכנה חמורה לחייו של המשיב, או לכל פגיעה חמורה בנפשו. נטען, כי הקב"ן, שחוות-דעתה היא למעשה חוות-הדעת המפורטת היחידה, קובעת שמדובר אך ורק בלחצים שעימם מתמודד המשיב, והיא מסתפקת בהמלצה בלבד שלא לפרסם את שמו, ואף זאת רק "אם ניתן להימנע מכך". נטען כי דווקא הימצאותו של המשיב בהליך של טיפול נפשי ממזערת את הסיכוי לנזק נפשי. התביעה שבה וטענה כי מאחר שלמשיב מיוחסות עברות מין, יש עניין ציבורי "להזהיר את הציבור מפניו, להוביל לגילוי תקיפות מיניות נוספות מצידו...ולהביא לחיזוק הראיות בעניינו".

עוד טענה התביעה כי משהוגש כתב אישום חמור כנגד המשיב, ומשחומר הראיות כנגדו מוצק וכולל, בין היתר, את עדותו של המתלונן ואת הודאתו בחקירה של המשיב, הנטל הרובץ לפתחה של ההגנה לשכנע כי ישנה הצדקה שלא לפרסם את פרטי המשיב כבד יותר, ולא עלה בידיה, כאמור, להרימו.

הוסיפה התביעה כי חרף החלטתו של בית הדין קמא, ההגנה לא מסרה לבית הדין מועדים להמשך פגישות האבחון של המשיב עם הגורמים המטפלים. מאז ניתנה החלטתו של בית הדין קמא טרם התקיימה פגישה של המשיב עם גורמי בריאות הנפש, כך שלמעשה אין כל הצדקה להמשיך ולאסור את פרסום פרטיו של המשיב.

7.      לטענת ההגנה, יש להותיר על כנה את החלטתו של בית הדין קמא, המאזנת כראוי את השיקולים הנוגעים לעניין - הזכות לפרטיות מחד גיסא ועקרון פומביות הדיון מאידך גיסא, והיא "מאוד מוגבלת בזמן". הוטעם, כי ההמלצה שלא לפרסם את שמו של המשיב עולה גם עולה מחוות-הדעת שהוגשו. הודגש כי מחוות הדעת של מר גפן עולה "שמדובר בהתרשמות ממצוקה נפשית קשה". באת כוחו של המשיב סבורה כי מדובר בנער צעיר שיש בפרסום שמו כדי לגרום לו נזק בלתי הפיך וכי בעניינו של המשיב אין שום אינדיקציה לתלונות נוספות, כך שקהה האינטרס הציבורי בפרסום שמו.

8.      במהלך הדיון בערעור, נמסר על ידי ההגנה כי המשיב ממשיך בטיפול נפשי אצל הפסיכולוג הפרטי, וכי טרם נקבעו פגישות נוספות עם גורמי בריאות הנפש בצבא, בשל מעברו מיחידה ליחידה.

9.      לאחר הדיון, נמסר כי נקבעה למשיב פגישה עם פסיכיאטר צבאי ביום 6.11.2013. התביעה הודיעה כי אין בכך כדי לשנות את עמדתה האמורה, בין היתר משום שממילא, לפי דברי באת כוחו של המשיב, לא יהיה די במפגש זה כדי להשלים את האבחון.

10.  כידוע - "סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט מבטא את נקודת האיזון שקבע המחוקק בין האינטרסים המתחרים, בהקנותו שיקול דעת לבית המשפט לחרוג מן הכלל של פומביות הדיון..." (בש"פ 3295 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 9.10.2013)). מדובר במלאכה של איזונים, בכל עניין לגופו.